מתוך חוק זכויות יוצרים (2007)

הרעיון הוא הרבה יותר פשוט.

כפי שחזרתי ואמרתי פעמים רבות, זכות היוצרים הינה אגדש של זכויות המוענק באופן מלאכותי על ידי המחוקק ליוצר, במטרה כפולה: להגן על היוצר, וכן להגן על האינטרס הציבורי.

בעוד שארנק אסור לקחת כיוון שזו גניבה, יצירה מותר במקרים מסויימים לקחת אם עמדת בדרישות החוק. הזכות הקניינית בארנק היא מעין "יציר הטבע" בעוד שהמונופולין המוגבל ביצירה הוא "יציר אדם".

מטרת המחוקק היא להעניק זכויות שימוש הוגן שיפגעו כמה שפחות בבעל זכויות היוצרים מחד, אך יהפכו את היצירה לנגישה באופן סביר לציבור מאידך.

ספריה ציבורית היא פתרון ביניים שכזה במסגרתו אף אחד אינו רוכש זכות קניינית בעותק של היצירה (למעט הספריה), אך הכליכולים לעיין בו לזמן מוגבל.

ירצה לרכוש את העותק הפיזי - יכבד ויקנה.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-10-03 19:55:07

הרעיון הוא הרבה יותר פשוט.

כפי שחזרתי ואמרתי פעמים רבות, זכות היוצרים הינה אגדש של זכויות המוענק באופן מלאכותי על ידי המחוקק ליוצר, במטרה כפולה: להגן על היוצר, וכן להגן על האינטרס הציבורי.

בעוד שארנק אסור לקחת כיוון שזו גניבה, יצירה מותר במקרים מסויימים לקחת אם עמדת בדרישות החוק. הזכות הקניינית בארנק היא מעין "יציר הטבע" בעוד שהמונופולין המוגבל ביצירה הוא "יציר אדם".

מטרת המחוקק היא להעניק זכויות שימוש הוגן שיפגעו כמה שפחות בבעל זכויות היוצרים מחד, אך יהפכו את היצירה לנגישה באופן סביר לציבור מאידך.

ספריה ציבורית היא פתרון ביניים שכזה במסגרתו אף אחד אינו רוכש זכות קניינית בעותק של היצירה (למעט הספריה), אך הכליכולים לעיין בו לזמן מוגבל.

ירצה לרכוש את העותק הפיזי - יכבד ויקנה.

 

תוספת על תשובתו של יורם:

נושא הספריות הציבוריות הוא מובנה בדיני זכויות היוצרים. מעולם לא ניתנה זכות יוצרים ללא שמירה על הספריות.

בחוק זכויות היוצרים הראשון בעולם, המכונה החוק של המלכה אן, מ 1711 The Statute of Anne או (1710 תלוי את מי שואלים) נקבעה זכות יוצרים בסך הכל ל 7 שנים (ותוך זמן קצר הוערכה ל 14 שנים) ונקבע שכל ספר שמודפס בממלכה, חובה להעביר 10 עותקים שלו לספריות של האוניברסיטאות הגדולות בממלכה (אוקספורד, קמבריג', סנט אנדרוז וכד').

מאז, תקופת ההגנה רק עולה וברוב המדינות היא בין 50 ל 70 שנה, בארה"ב כבר הוארכה ל 100 שנה (חוק מיקי מאוס) וכבר לא מציינים את שמות הספריות ולא מוטלת על המדפיס חובה לספק עותקים לספריות, אך ההגנה ממשיכה להיות פרוסה על הספריות. הרעיון הוא לאפשר גישה לכנסי תרבות ומדע גם לאותם אנשים שבאמת לא יכולים לקנות את הספר.